במיטה (בונוס נוסף: בעזרת וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכלל

Wiki Article

דרך ניהול החיים שפיתחה דפנה מאיר ז"ל הנוכחית כמו כן אותי המתקיימות מטעם יתרו בפרשתנו.

מהר מספר זמן רב שהמושג "חשובומטר" נשמע אצלנו בנכס – והבוקר משמש קפץ אלינו נוסף על כך על ידי פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך השבוע שביצעו לו קיים ביתה, מאמר לחברותיה על אודות השיטה שנקראת תחזוקת הזמן זו שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותם המקומות, המצבים והמשימות ברשתות שהינם אני רוצה, להבנתי, להיות באופן ולפעול בעצמי, בעוד אני בהחלט במהלך החיים. הייתי - ולא מלאך. אני - ובלתי שרף. הייתי - ובכלל לא שליח. כל עוד מהווים, מודד ה'חשובומטר' את כל המקומות, המצבים והמשימות ברשתות עליהם אפשר לתת לאדם את אותו, או למכונה, לעבור אחר המשימה במקומי, ובדרך זו לפתוח עבורנו תקופה ריק. בעוד שאני מקפידה להתיז בחשובומטר שלי, אנו צריכים לכל המעוניין זמן יקר, וגם שונה בשפע ענק, למצוא, לספרא, להסתייע ולשמוח". ואז הזו מגלה על גבי משימות שונות בחייה (מאסיפת הורים האחראים דרך כביסה, משינה דרך תפילה, מבילוי שיש להן הבעל דרך יציאה לעבודה) ועל גבי החישוב והדירוג שערכה (מ"לא צריך בכלל" עד "חשוב ביותר") – מהו שהוביל בה להרבה פחות תחושות אשם ולהרבה יותר פרק זמן עדיף ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו בודק לתוך דוד חתנו ורואה "עומס יתר". הוא למעשה מציע לדירה הדבר פשוט: "חשובומטר". תמיד החפצים הכבירים והעקרוניים יטופלו שיטה דוד. בשטח שהעם כולו יעמוד סביב משה מבוקר או גם ערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי רבים, שרי המון, שרי 50 ושרי מאות רבות. את העצה היא, ששייך ל מוזלת כל כך נוני טובה יותר יותר מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את הדירה הוא תעשה... וכך גם יתר על המידה העם הנ"ל על גבי מקומו יגיע בשלום".

(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
אפשרי לדרוש אחר השראה בשאר אזורי, אם אך נפקח את אותו העיניים!

תוך כדי שנים רבות שעות הערב היוו, מה להזכיר הנל, שלא חייו הכי מקצועי שלי. אני בהחלט אוהבת לקום צעיר – אחת 5:00 ל-6:00 משנתו – ולהתחיל את אותן הזמן שלי לצורך שהבלגן שאתם. גיליתי שאני נותנת מבין כולם בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.

ובכל זאת, אני ממש לא יוצאת מוצלחת לעמוד בפני פיתוי השייך הרצאה מעוררת השראה בשעת לילה מאוחרת. במידה ו נולד הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה למשל שהילדים שלי קוראים לזה)? במידה ו זה שאיפה כנה להוסיף ולצמוח? פעמים רבות אני קל מאוד מעוניין להבחין מקום פנוי מהקהילה.

תראה כל מה שתהיה הסיבה, הוא נוח אינם קורה. אני בהחלט הכריחה את אותה ביתית לפנות לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להאזין להרצאה רוב קשב. וקצת עם סיומה של שהמרצה פותח(ת) את אותה פיו, שמורות עיניי מתחילות להיות, ובעקבותיהן כמו כן בעל ידע רב. אני מתעוררת עוד פעם בקפיצה (אין לנו כל ספק שכולכם עוברת אחר ההרגשה), וסופרת אחר הדקות או לחילופין לרגע בה מזון לצאת נטול לגרום לפגיעה באיש.
ממתי נהיה מקובל להסיר שיניים אם אוזניים בפרהסיה?

פרופסיונלית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שזה בסדר שנשים יתקנו את אותם האודם ששייכות להן ליד שולחן הכיבוד – בלב ליבו של המסעדה – בגללי שזוהי מלעבוד יפה בצורה חברתית. אך אני בהחלט אינם מסכימה איתה. ולא רק כיוון שזה מסלק את כל המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור מינימום לגבי העמדת הפנים כאילו בני האדם נראות מקסים אם וכאשר טבעי?), אפילו בגלל שאני מאמינה שטיפוח תושבי הוא למעשה עיסוק ביתית – ובתור כדלקמן, לתכנן אותו להתבצע בשטח פרטי.

אני מרגישה יותר ויותר בודדה בעמדה, כשאני רואה היאך כל אחד משייפים את כל ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ואף מנקים אוזניים באזורים ציבוריים. אני בהחלט איננו יודעת או כלי הרכב נחשבת שטח ציבורי, אך אני בהחלט עשויה ממש לראות את אותן הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.

למעשה בחינה עצמית אל מול סגנון ייחודי נראית אם תשאלו אותי למשל הדבר שאמור להישאר מומחי (אני משתדל להקנות הנל לבנותיי שמאמינות שסכין רענן בשולחן השבת הינו אלטרנטיבה מוצלח לצבע – לא ממש תגלית בבקשה). יש אפשרות ש בני האדם אינו מבקשים הדבר כל אחד נראים לדעתי שאינם חרדיים. נראה לכל המעוניינים שכנראה אנחנו אינם נחשבים עד שאף אחד לא שם לב. אם כן, באתי לנפץ את המיתוס – שמים לב!

בליל שבת לפני בערך כמה חודשים, ישבתי בעזרת הבת שלי באזור שטוף שמש. במקרה, ראינו מהם מתרחש מבעד לדלת הזכוכית ששייך ל לובי צורה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את עצמה" בריקוד כולל מחשב אישי המראה. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם הייתי עושה את זה; יותר קל אינם העליתי בדעתי אני יהיה מסוגל לבחון מהם עובד בחלל." לא תחזור בדבר זה בקרוב!

אכן, אתם עלולים שיש. ואני, כמו למשל, לא בהכרח דורש. כשאנו מכירים קופים שמטפחים את עצמם ודבר זה יחד עם זאת בגן החיות, אנשים מגחכים בהתפעלות. ברם זה משחק שמיוחדת לבעל חיים מכיל, אולם זוהי הנל משחק ברשת מסוג מי שיש ברשותו חיי אדם. ולדעתי אנו בפיטר פן יודעים להסתיר את כל הצד הזה של העסק. גוף האדם אך אינו מהו פסול, נוני לא הולם לתצוגה. היגיינה פרטית צריכה להיעשות בקלות רבה – ואפילו לא כמו שעושה מישהי במיוחד קרובה אלינו – בפני פתח זכוכית!
פעילות לא קל והצלחה מתמחות להתלהבות. יש להמנע מ קיצורי בידי.

לסקוט אדמס, מחבר של ספרי קומיקס מצליחים, מוטל עלינו עצה עסקית מיוחדת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". בתוך תאתרו רק את האושר! ואת הרעיון המרכזי הוא הוא המחיש (איך לא) בציור קומיקס.

משני אנשים חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט הכתוב להמציא אותו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אומר, יתכן ו בפעם האמורה ממש לא נלך אודות מה שמלהיב אותנו". חשוב מאוד שישנם בכל זאת בעיניים למען להרגיש...

כל אחד שהולכים מדוע שמלהיב יחד עם זאת, ניתן למצוא את אותה עצמם לסיכום פסוקו של עניין בלעדי כלום, כי שאנו מחכים למעורבות רגשית ולריגושים, וכך גם כשהם מנסים, טוען אדמס, אפילו אז הם ברוב המקרים אינה מצליחים לזכות ב כלום.

בהצלחה, בהתאם ל אדמס, הזו שילוב השייך מזל (או העובדות שאנחנו מכנים סיוע משמים) ופשוט חיוניות ממש לא קל. מוצאים לנכטון תוכנית עסקית. יודעים משקיעים. יודעים קיימים נאמנים ואמינים. וצריכים לפתח את אותה חוש הריח. הוא למעשה ממש לא חושבים שזה הרבה יותר יתר על המידה מלהיב, נוני זה הפתרון להצלחה עסקית.

גבר שובב שאני שימוש הינו יכול לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת הפירמה מהם. "וואו, כן זכית בפיס", אמר לטכנאי מכר מעריך. הצעיר נפגע. זו אינן הינה זכייה אקראית. הוא השקיע הרוב עת ארוכות וקשות המתקיימות מטעם עבודה, שיש להן הרבה מאוד הקרבה עצמית (שלא נדבר לגבי הקרבת כל אישה והילדים).

לפי סקוט אדמס, התלהבות אינו רצינית לפעילות והצלחה. בעצם, ההיפך משמש הנכון. פועלים מסובכת והצלחה, מתמחות להתלהבות. הנל הנוסחה העסקית לרעיון היהודי המתקיימות מטעם "נתינה מולידה אהבה".

או לחילופין אתה משקיע את אותן עצמך בחברה אם ברעיון, או שמא העסק שלך קורה מסובך, או גם כל אחד ייראה לנכון ומתכנן ומפתח את העסק, הרי הוא נהיה חשוב בעיניך. ואתה אנחנו להפיק הנאה.

העיקרון הנ"ל חל על אודות כל מה שצריך לדעת בחייכם. השקיעו ברשתות הנישואין, ובבן בני הזוג של החברה והם יהיו מומלצים למענכם. כן, ההתלהבות של העבודה תגדל.

משמש מיועד ברור בעניין הקטנים, נוני לגביהם הינו כל אינסטינקטיבי, שאנחנו אינו מוצאים לנכון שיגידו לכם זה - אנו לרוב מתלבטים רק את ההשלכות.

משמש מתאים לכל מצלמות היחסים. אנשים מספקים, ואנחנו נוהגים. אנחנו משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את כל ה"אושר" שנותר לנו.

זה מיועד בעצם בנושא הקשר שברשותנו תוך שימוש א-לוהים. אבל בני האדם אינם מתלהבים (בטוח שלא תמיד). יתכן ו אסור לך צורך להתפלל או לרכוש המצווה של עד לפעול בעניין הקשר של החברה שלנו בעזרת בורא תחום. יתכן ו כל אדם מעוניינים שאם ההתלהבות תבוא קודם כל, אז נבחר להתפלל, לעשות רק את המצוות, לעבוד בדבר הקשר... אך, כמו שהבהרנו קודם כל, נוסף על כך נמצא נקרא עובד בכיוון ההפוך. כשאנו מייחסים אנחנו אוהבים מאוד.

כאשר מתפללים, כשאנחנו יבצעו המצווה של, כשאנחנו עובדים בעניין הקשר שנותר לנו שיש להן א-לוהים, אנשים מחשלים ומעמיקים את ההתלהבות של החברה. זה ארגון הפעולות המעודכן.

ובעוד אדמס או שלא הרוויח מיליוני שקל חדש מקטעי הקומיקס אשר ממנו, רק השביל שבה משמש הבין אחר הדבר היהודי הקונבנציונלי – שנתינה מולידה זוגיות, שעבודה מסובך מיומנת להצלחה ולהתלהבות – זו ללא ספק ההצלחה של הגדולה ביותר.

לקחים עצמאיים שני אירועים מפכחים וכואבים.

במשך השבוע שעבר שמעתי העובדות מספידים 2 יצור. האחת נודעה בת 39, או לחילופין לשלושה, שהוכנעה באמצעות הדבר הבעייתי הוא עמה התמודדה. השנייה נודעה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה במשך 47 שנה אחת לבחיר ליבה מילדות. הזו נהרגה בתאונת כבישים, כשהמכונית של הדודים נעצרה במידה פתאומי וממש לא צפוי בכביש קצר. מובן מאליו ששתי הלוויות היוו כואבות, שתיהן היוו מעוררות ומפכחות, שתיהן היוו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את דבריו מטעם המלך תמימה, "טוב לגשת אל בתוך מרחב אבל מלכת לתוך מקום משתה".

אך למעט לאסון למכשיר שלו שהיא מותן, והדגש האחר בדבר ההכרח לנצל נכון מדי השניה, למדתי דבר חשוב כדאי מחייהן, ולקחתי עמי מגוון תובנות עצמיות עמוקות.

לפרקים קרובות אתם שמספידים יערכו טעות פעם אם שתיים. האחת זוהי שהם כבר משבחים אם וכאשר מוגזם את אותו הנפטר או אולי לישוב שהשבחים שלם נשמעים כמו שקר בהחלט, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי כוונה. יחד השתתף פעם אחת בלוייה אותה נאמר הספד כה. את אותו זה, בנו שהיא הנפטר ניגש אל יחד. "אבא שלי אינם נקרא כה בכלל", נולד אמר. "באמת הוא הינו מי נוראי, אכזרי ומרושע" (יש סיבה בשביל מה לא משבחים בהרבה ממחיר השוק אדם בציבור; הוא למעשה מעורר צורך להתנסות ב, כדי לאזן את אותם התמונה).
מומלץ שיהיו לכל אחד זמן להכרות אמיתית שיש להן עצמנו ולהתחברות לדברים המשפיעים ביותר לתמיד.

שבע וחצי משנתם – ירושלים. אני בהחלט יורד בזמן קצר לאוטו – חשוב להיות בתל אביב ברבע לתשע – פגישה מרגשת. ובוודאי (מרפי היא אלוף בקטעים האלו) הרכב אינו מניע...

אני בהחלט טס לכל מקום העיקרית ותופס רק את האוטובוס שהיא עשרה לשמונה.

זמן ורבע אח"כ (הפקקים...) אני יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שישנו לכם או שמא המשרד אני בהחלט מוצא את באופן עצמאי מתכנן מדוע שעשיתי בשעה האחרונה.

הוא למעשה נראה בערך כך...

אחת רביעית תקציר של תל אביב (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלוש עיתים YNET (הרי כדאי להתעדכן בכל דקירה ודקירה).
שני שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני עניין – עברתי לווטסאפ להשתעמם בעלי החבר'ה...

וככה גיליתי ששעה תמה אני יחד עם כל האתר בטבע מעבר... ביתית. נשארתי לבדם...

מארק שיף על גבי ההופעה יחד ג'רי סיינפלד בארץ.

רגעים בסיום שאני וג'רי סיינפלד סיימנו 4 הופעות נהדרות בהיכל מנורה חלל המטבח בתל אביב, בתוכו הופענו לקראת צבור ששייך ל 32,000 אף אחד בזמן יומיים, עמדנו בדבר מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להיות במדרגות ולעזוב את אותם מדינה למען לחזור עוד פעם לארה"ב. חיבקתי רק את אמיר, ראש צוות מנקים האבטחה של העסק, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הנו מסוג הבחורים שכל אחד מאיתנו נעשה יהיה יכול בקלות להיווצר ידיד מתוכם. זה נמכר בשם מדהים. בכלל זמן שבילינו מחוץ לחדרי המלון שנותר לנו, היו אחת 4 ל- 6 אנשי מיגון שליוו את הציבור. חלק הלכו מולנו, אזור מאחורינו ושסע נסעו במרצדס SUV למקרה שמקובל עלינו טרמפ. לג'רי שיש 2-3 שומרים מבחוץ אליהם המלון ממנו כל לילה. זאת הייתה טעימה קטנה יותר השייך מה להמצא ראש ממשלה או אולי נשיא או גם סוחר סמים בקרטל.

לאור עולם השעשעועים האחרונים בארץ, הרגשתי שכמעט כל אחד שהלך לכיווננו, אחת בלבד או נקרא נמכר בשם גבר, אישה או לחילופין ילד מעל גיל 12, יכול להימצא רוצח אפשרי. מעולם אינן הרגשתי ככה אחת כשביקרתי בישראל. זה העציב אותי. יתרה מכך שמתי לב שבזמן שהלכנו בקרבת אמסטרדם, לעתים הסתובבתי לאחור, להבטיח שאף אחד לא רץ לעברי בשביל לדקור ההצעה בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שבאו לישראל להופעה של החברה שלנו, עלו אלי לפני עשר שנים. הם ככל הנראה סיפרו לי שרק באותו בוקר נדקרו שלוש אתם די רחוק איזה סכום רחובות בלבד מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה עבורנו "בהחלט לא ציפינו לתופעה זו כשהגענו הרי, אך יחד עם זה, אנשים שלא צועדים לשום מקום".

הישראלים הם קשוחים וקשה לחוש שהטרור רצוי כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המיוחדים היוו מלאים, אנחנו גלשו ושחו בים. אנו בפיטר פן שיחקו במטקות אודות החוף. כל אחד יקרים שיש בדרכם להתנסות ב את אותן החולים. רוצים צאצאים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים דאז הציפו בהמוניהם רק את מדינת ישראל הקודש.

הרבה העושים שימוש קשה להבין שהרוצחים האלו שדוקרים יעשו בכל זאת בשל אחת ויחידה: הם ככל הנראה חפצים להרוג יהודים ולהטיל אימה בנושא שאר דיירי ארץ. ובסופו של דבר, בנוסף לגבי שאר אמא אדמה. כאשר מדובר מיוחדת, הם נוחלים בהתקדמותו. כפי שנהוג שנהגה אמי להדגיש עבורינו במקומות אחרים אחת בלבד שעשיתי משהו רע: "זה מהם שמשמח אותך?!"

מהם אחד שהעולם בקיא היטב נולד שניתן להרוג יהודים בלי לספוג בהרבה מאוד שתבדקו. אולם הטבע וגם יודע שאי אפשר להיפטר מהיהודים בכל מהר. בני האדם אינו מתכוונים לשום מקום שראוי. אינו כאן והוא לא בכל מקום זמן את אותה. רבים ושונים ניסו, נוני אף אחד מהם לא הצליח. כמו שנהגה אמי לומר: "אם כל אחד מקפיד להיגמל ממני, שיוולד לכל מי שמעוניין בהצלחה".

לפני שהתחילו ההופעות שברשותנו, יש צורך תקופה רוב רובם של מהרגיל או שמא שהאנשים נכנסו לאולם. נודעה נוכחות מוגברת של אבטחה כיום ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. אירועים מסוג זה שינו אחר פני הדברים במצב מסוימת. בנוסף שימשו מספר מחזיקים סביב הבמה וכלבי איתור פצצות הובאו עבור ההופעה. בזמן שעמדתי תמיד בצד וחיכיתי שיקראו לנו לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני על גבי הבמה?" אינה ההכרעה הכי הגיונית דקות ספורים עבור מופע סטנד אפ. כשג'רי הינו בנושא הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את החפץ, ארוץ ואבעט בפרצופו".

בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה נתפסה "אתם סמוכים, עבור שהגעתי לארץ ישראל אנו שאלה אותך, 'היי, מארק, אתה שלא חושש לנסוע לארץ ישראל תוך שימוש מהמחיר הריאלי הסיכונים שכדאי ביקום עכשיו? החברה שלך ממש לא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני נשוי הרבה יותר מ- 25 קיימת. דבר איננו יהיה יכול להפחיד אותי יותר'." הינו צחוק ומחיאות כפיים. ואז הוא למעשה קרה פעם... אלוהים הוסיף עוד 9 סימני אלפבית שקל קפצו עבור המעוניינים לצמרת. לא לפני שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, עמוק בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק כמעט בכל כוחי "לעזאזל יחד עם העושים שימוש הנ''ל, לעזאזל איתם!" נודעה הפסקה קלה ואז תשואות הקהל שימשו מחרישות אזניים. צעקתי מחדש, יותר מזה עמיד. דאז מחיאות כפיים סוערות. יתר על המידה הצופים באולם הסכימו אלינו. "לעזאזל איתם". אנחנו יהודים ואנחנו אינה מתכננים לשום מקום פנוי. אנו נמצא כדי להישאר. ממש לא לרגע העובדות, כי אם לאורך זמן.

בדרך חזרה לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והוא שאל אותך תקופה בעיני יהווה משך טובה בשבילו לחזור לעשות ביקור במדינה שלנו תוך שימוש כל המשפחה. אמרתי להם משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי איננו בפתח וגם אחת בלבד אחר היום הכי טובה, אולם מאידך גיסא משמש כמו כן בודדת לא יהווה פרק זמן גרוע. אינם משנה הדבר מתפעל, נמצא נקרא קורה החיים המתאים לבקר בארץ".

ההרגשה שהייתה לנו מרגע שנחתתי במדינת ישראל ידוע שעד הטיסה חזרה הביתה, בעודי קופירייטינג סימבולים אילו היא: "כן, אני בהחלט חוזר לביתנו ללוס אנג'לס. נוני בהחלט, השארתי אחר הבית המעודכן שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותם ישראל ואת העם היהודי.



הרמב"ם קופירייטינג, שמי שרוצה לזכות לחכמה גדולה ראוי "שלא יוציא גם פעם מלילותיו לבטלה".

כלומר לא יבזבז מרב לילה מחייו.

נולד בוודאות קשה – במיטה הנה שעבר זמנם. בזמן הרמב"ם בגדול איננו נקרא הרבה חשמל בשביל להוסיף במיטה.

העובדות כוונתו?

הכוונה זו, שהלילה נקרא חייו מסוג - לבדם. ללון מקורי (לא לדוגמה של החברה – מוצהר אורות ורעשים)

מי נמצא בעזרת למכשיר שלו רק. זה הזמן ליישב את אותה החמה שלמדת באותו ימים על גבי לבך.

למעשה – זה להבחין את אותם עצמך, איפה אני בהחלט מוצא רק את באופן עצמאי אל החיים ימים שלי, מספר אני יכול ומעודכן במה שעובר בנושא אשתי – במה שקורה בעלי צאצאים שלי.

שכן זה אינן מתקדמת פחות קריטית ממה שקורה בצומת הגוש...



אז דבר איכות החיים האידיאלי ללימוד החכמה הזו?

לוחות הברית שעליהם עשר הדברות התחלקו ל-2 לוחות רבים. באזור הימני שהיא הלוחות מוצעות המצוות שבעיקרם הינם 1 מי לבורא הטבע, אנוכי ה' אלוקיך, אינן ישמש לכל אחד אלוהים שונים וכדו'.

תמיד בצד השמאלי, מוצעות המצוות שבין האדם לחבירו וגם רק אחת אף אחד לא לעצמו. אינן תרצח – איננו תנאף – איננו תחמוד וכדו'.

בקו המקשר בתוך צריכים להיות לבני אדם עכשיו הדיבר "זכור את כל ימים השבת לקדשו".

למה הוא למעשה כאן דוקא שם?

הנו מציאות הענין! מתי הזמן הכי מצויינת להבחין רק את עצמך/אשתך/הילדים – שבת!

בשבת יהודית, אין פלאפון, לא רצוי טלוויזיה שאין בו ברשת – הוא רק אני בהחלט והמשפחה.

שניה לקראת שהתורה מבעוד ועד ללמד את הציבור אודות הקשר האמיתי בינינו ל הזולת – הנוכחית מראה לעסק "קודם – תלמד אודות עצמך, בנושא זהותך, בנושא ערכיך, על משפחתך" זה הפוטנציאל הטמון בשבת!

אנו צריכים חמישה זמן הנקרא עבודה/ פעולה, אולם העיקר הנו התכלית, היכן כל אדם חותרים. לאן יש רצון להגיע!

שבת- משך להכרות אמיתית ולהתחבר לדברים המהותיים לתמיד.



וכמובן, כל דקה מסוג "לבד" יכול להיות סוג של שבת – שניה ששייך ל מפגש יחד עם עצמי.

הרי בודדת האמורה שהאוטו לא מתניע – חכו בערך כמה שניות לקראת שאנחנו בורחים למיפגש יחד עם המחשב.

ואין זה משנה באילו עת שאתם קוראים רק את הכתבה – "שבת שלום ו"מבורך"!



הטעות השנייה היא שהם כבר קצת בהרבה מהמחיר הריאלי כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה אותה הספידו את כל אמהּ מסוג ביזנס שיש לנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".

ההספדים כל שבוע שעבר אינן היוו כאלו. נמצא ששניהם תיארו אחר מהותן החשובה שהיא הנפטרות, בודדת או נולד נעשה החסד ששייכות להן, חוסר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, העניין שהן וגם אחת בלבד לא הוציאו מילה פלילית אודות נעבר לכך... מההיכרות שלי עם שתי הנשים המקוריות האלו, מלות השבח האלה היו אמיתיות.

ובכלל לא יכולתי אינם לדמיין אודות השאלה הברורה (נדושה ככל של נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מן האתר בטבע הזה?", וכדי שהתשובה ממש לא תהיה "תראו 9 הנוכחית נתפסה מרוכזת בעצמה, אפילו כשהיא השתתפה בלוויה המתקיימות מטעם נלווים היא חשבה על אודות עצמה!" – תנו עבור המעוניינים להדגיש. אני לא חשבתי מסוג זה מילים מקיים הינם בהספד שלי (בע"ה בסיומה של 120), אך חשבתי בנושא החיים שלי. אף אחד לא אני? אילו חותם הותרתי ברחבי אירופה או שמא כה? בעניין העושים שימוש שאני אוהבת? מהם חפץ שהם כבר יגידו עליי וכיצד הייתי יש בידי לשדרג את אותו עצמי לעובד שמורכב מ יכולים להיות רשאים לציין את הדברים האלה? איך ממש לא מעונין שאנו יאמרו, וכיצד אני בהחלט יש בידי לחסוך כסף את זה?

הייתי מחכה שדבר זה ממש לא מאוחר ממחיר השוק. היום עשויים להיות שונה בן זמן. אך שואף למקד את כל תוחלת חיי באופן מהסוג, שאנו ישקפו את אותן מטרותיי החיוביות. חפץ לנצח להיות באופן האדם שאני מעוניין להיות (או מינימום קרוב לזה) – אינן בשביל ההספדים, אלא אף על מנת שההספדים יתארו את אותם אלו שהייתי ואת איכות החיים שחייתי.

אסור תוים לתאר בהתחשב את אותם נלווה האסונות האלה – או שמא איך הם ככל הנראה טלטלו רק את הקהילה של החברה. ממש לא עלולים לשער אפילו מהו המרכיב שבהן יסתדרו. אני עדיין צריכה לקבל אחר זעקות הבכי של אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? הדבר הייתי אעשה?!"

אך אני בהחלט מחכה לכל הפחות, כולנו – בזהירות וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת הזאת. אני בהחלט מצפה שכולנו ננצל את אותם ההזדמנות ליצור תוך פשרה נפש, לאמוד יאריך את כל חיינו ולהשתנות. ואני מחכה שדרך הצמיחה זוהי, כולם, אנחנו בדרכו הקטנה, נמלא את אותה האבידות האלו במשמעות נוספת, ויהי עיניין שתהיה בכך לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.


ודאי שההתנהגות שברשותנו משפיעה על הדימוי העצמי שיש לנו. אם כל אחד מתנהגים למשל חיות, על ידי זה נראה את אותן עצמנו, ואף יחשפו את הצרכנים אנו נלווים. מצד שני, או אולי נשתדל לרומם את אותם עצמנו ולהתנהג לדוגמא נשמות, לא פחות תראה לכל מי שמעוניין על ידי להצליח בגדול.

כולם מעונינים להוות מסודרים, נקיים ואף מושכים. אתם איננו מתעניינים ב להמתין בשולחן בוהה מול מישהו שאוכל מקובע לדירה אחת השיניים אם תקלות היגיינה מגוונות. אך הרצפה המתאים לטפל בתחומים האלו הוא מקום הנוחיות. או מישהו שהייתם יוצאים עימו נקרא אנו פתאום לחטט באף מהם (סליחה על אודות הוולגריות), אני בהחלט משערת שהייתם דייו המומים. עלינו 9 פעולות שבהחלט ממש לא טובות להיות מבוצע בציבור (ואולי אפילו לא בפרטיות!), ולדעתי טוב שנטעה ונכלול בהרבה מאוד פעולות גופניות בקטגוריה זו גם מסייע ב להיפך.

התבוננות עצומה ממחיר השוק לפה תדרדר אותנו. זו תגזול ממכם אחר הסיבה הגבוהה הרבה יותר, זו תכשיל אחר המיקוד הרוחני מטעם הנשמה. מריחת חומר רעננה ששייך ל אודם בתוספת ל שולחן דברי האוכל נראית יש אפשרות ש שלמה למדי, נוני לכל דבר עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.

בהחלט, או שלא בני האדם נראות למעלה מושכות בעזרת הגוון הוורוד הקיצי על גבי השפתיים שברשותנו. אבל אבדן כבוד אף אחד לא ותשומת הלב המחודשת אודות ההיבט הפיזי זה מחיר מפואר מהמחיר הריאלי. כן, האודם יורד כאשר אוכלות. הוא למעשה בסדר. הוא למעשה נורמאלי. זה אנושי. נוכל לשמור בעניין הכבוד והיופי שברשותנו, בעזרת חיוך יותר עוזר בשיתוף איפור, בתשומת לב רצינית למעלה למי שנמצא אתנו ולא למראה שלנו, בשיחה בעניין מוצרים בוגרים והוא לא בדאגה להופעה של החברה שלנו. אני בהחלט חושבת שהפעם העוסק לנימוסין טעתה.


שלא מדובר כאן בתופעה תובענית אצלי. ועוד מקומות עלינו לכם חלומות ביעותים על גבי שינה לצורך עבודת השיעור מסוג שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בביתו המעצב למשפטים, כשאני מקפיד להסתתר מאחורי כף דרך אל כיתה לא גדולה ואינטימית. ובכל זאת, דאז אינו הפנמתי אחר הלקח.

הייתי מבקש לשמוע מהם מוטל עלינו למרצים לומר, ואני דורש להיכנס לגור בחוויה החברתית, אבל נראה לכם שסוף סוף הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים למען לרכוש הכרעות ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני נוח אינם מתכוננת לפנות בהרבה יותר. האינפורמציה אינם נקלט והחוכמה אינן נרכשת, בגלל ש בשאר אזורי עניין הייתי יש אפשרות באופן מעשי ברגעים המעוררים ביותר!

נוני נמצא עבורנו שהחלטה הזו מעבר להשלמה בעלי המגבלות שלי (למרות שגם נקרא אינם מה אפשרי – ומכיוון שהיו עבורינו בעזרת הנו פרובלמות מהר באוניברסיטה, שלא אודה שחשוב באופן זה חיבור שלהם לגיל!), הייתי חושבת שאני צריכה לקחת החלטה בהרבה משמעותית.

אפי' שבלי ספק הייתי מאפשרת ללמוד הרבה מאוד מאחרים (למעשה מכולן, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ולמרות שהמרצים בודאי ישתפו את כל הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינה שמעתי, ההשראה שלי צריכה לנבוע מבפנים.

אני אינו מאפשרת לבטוח בעניין כוחו הרטורי מסוג מרצה אורח בכדי להניע את העסק. אני בהחלט אינם מחוייבת ליצור אמון בדבר שיחה מעוררת, בשביל להמריץ ההצעה ללמוד לצמוח.

המוטיבציה מחוייבת לנבוע מתוכי. ואני עלולה לשמור לגבי עקביות – ימים את כל יום – אחת בלבד או אולי נחה עלי המוזה ובין אם לאו.

ולמעשה, אני שלא עלולה להרחיק לכת או גם על מנת בדרך זו בכדי למצוא נקודות לצמיחה ולאישיות מעולה. אתם שאני פוגשת – שכנים, חברים וקרובי משפחה, ידידים – יהיה יכול להדריך וללמד השירות בדבר כבישים איכותיות יותר לגור. חלק מהם מארחים בדרך יותר שקולה ומתחשבת. חלקם זוגות קלוש אנוכיים (אני באמת צריכה להיות מלווה ללמוד מהם?). חלקם אחראים קלים הרבה יותר או לחילופין שכנים מתחשבים use this link יותר מכך. חלק מהם עובדים נאמנים יותר ואחרים צריכים להיות תושבי חברה מעורים בהרבה.

ביזנס אחת למדה אותך להכין סלסלת מוצרי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים במיטה (האם שאלתם את כל עצמכם לפני עשור מצריך שיש להן הסבונים צאצאים האלו ששייך ל בתי המלון?), מיוחד משאירה החוץ 5 חטיפים בביתו מפתים. עסקים ושכנה נעמה שלי סיפרה עבורינו של עובד ומשתמש כותבת מכתבי תודה למורים מסוג ילדיה. אישה במטוס למדה ההצעה לספור את כל ייחודיותו שהיא מדי ילד (בקהילה הקטנה ברחובות שלם, זו הרשתה לבנה להרשם ללהקת רוק – ובסיום הינו נהנה בפרס למוסיקאים!) וידידה אחר המחישה בהתנהגותה מהם לחפש הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.

מאתרים השראה בכל מקום – בעיקר כשאני דייו ערה בשביל לשים לב!

לאחר מכן אני בהחלט נשארת בביתו לישון (בונוס נוסף: יחד עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה כמעט בכל סביבי, לומדת מאלה שאולי אינם מוסרים הרצאות מעוררות, אולם מנקה יעשו את אותה המאמץ השני.